קיאנטי אהובתי

ההיסטוריה של יינות מאזור קיאנטי האיטלקי, שהקנתה להם את המעמד של יינות איכות, החלה במאה ה-19. תפקיד חשוב בתהליך היסטורי זה מילא הברון בטינו ריקאסולי. הברון, חבר האקדמיה הגיאוגרפית, טעם שוב ושוב מגוון רחב של תערובות זני ענבים, עד שמצא את האיזון האולטימטיבי בערבוב יינות מזני ענבים שונים. תערובת זו נקבעה כסטנדרט לייצור יין קיאנטי איכותי, והיא התערובת  המסורתית אשר מוכרת עד היום ליינות קיאנטי: סנג'ובזה, קניולו, טרביאנו ומלבזיה., תערובת ייחודית זו והיא המבדילה את יינות קיאנטי משאר יינות איטליה. 

 

האישור לקשור את התואר "קיאנטי" ליין תלוי במספר חוקים, הראשון שבהם הוא כמובן שזני הענבים יגיעו אך ורק מאזור קיאנטי. השני הוא השילוב הסופי בבלנד של היינות: 80%-90% ענבי סנג'ובזה, 5%-10% ענבי קניולו  ו- 5%-10% ענבי טרביאנו או מלבזיה. חוקים נוספים מתייחסים, בין היתר, לזמן היישון (מינימום חמישה חודשים), רמת הסוכר, רמת האלכוהול ועוד.

ישנם ארבעה סיווגים ליינות טוסקנה ואיטליה בכלל:  

Vino Da Tavola  (וינו דה טאבולה) היא הדרגה הנמוכה ביותר, היין נעשה על פי חוות דעתו של היינן והיקב  כמעט ללא הגבלות או חוקים מלבד שהשימוש הוא בענבים ולא חומרים אחרים. בדר"כ יינות אלו יהיו קלים ובעלי חומציות גבוהה, יינות שולחניים פשוטים. אך ישנם יינות בעלי דרוג Vino Da Tavola מצויינים אשר קיבלו דרוג זה בגלל שהיצרנים לא נשמעו לחוקי האזור לדוגמא: Antinori's Tignanello אשר מכיל ברובו קברנה סוביניון, בניגוד  למקובל באזור קיאנטי שם על פי חוק צריך להיות רוב של ענבי סנג'ובזה כדי שהיין יוכל להיקרא קיאנטי או קיאנטי קלאסיקו. במהלך השנים נמצא שם ליינות איכותיים אלו אשר אינם יכולים לקבל דרוג גבוה: "סופר טוסקן" והכוונה היא ליינות איכותיים במיוחד עם הקפדה על הייצור אשר אינם מתאימים לסיווג ה"שולחני".

Vino a Indicazione Geografica - זהו דרוג המציין את אפיוני האזור כלומר: יין אופייני לאזור. יינות בעלי דרוג זה  מציינים בדר"כ את האזור ואינם מייצגים איזו ייחודיות למרות שניתן למצוא יינות מצויינים בעלי דרוג זה אך לא רבים.

Vino a Denominazione di Origine Controllata - DOC - זוהי התשובה האיטלקית לדרוג הצרפתי AOC. יינות אלו מיוצרים בכ- 70 אזורים מוגדרים ותחת חוקים נוקשים ומדוייקים. ההגדרה מכוונת לייצור המסורתי של האזור ותחילתה ב- 1966. על פי חוק כדי שיין ייקרה קיאנטי עליו להכיל 50%-90% ענבי סנג'ובזה, 10%-30% ענבי קאניולו נרו ולא פחות מ-5% ענבי מלבזיה או טרבינו (שהם זני ענבים לבנים),

ב-1984 החליטו כי מותר להשתמש עד 10% בענבים אחרים שאינם אופיניים לאזור (קברנה סוביניון, מרלו ועוד) כדי לנסות לפתור את בעיית יינות ה"סופר טוסקן", מותר לייצר קיאנטי מ-100% ענבי סנג'ובזה או ערבוב של סנג'ובזה ועוד 15% זנים אחרים, ללא הגבלת זן הענבים. שינוי החוקים הנ"ל הביא להבדלים משמעותיים בייצור יינות קיאנטי אשר נוטים להיות יינות מודרניים יותר מאשר מסורתיים. מבחינתנו הדבר אומר יינות נגישים יותר, מעניינים, עם נטיה לעולם החדש. מבחינת העולם הישן זהו שינוי ואיבוד של יינות הנעשים על פי מסורת איטלקית רבת שנים. 

Vino a Denominazione di Origine Controllata e Garantita – DOCG – בדומה ליינות מהדרוג הקודם (DOC) – הכוונה היא ליינות המיוצרים מענבים מהאזורים המובחרים ביותר. גם כאן החוקים ברורים ונוקשים ורק 24 אזורים מוגדרים כאזורי DOCG. גם יינות עם סיווג זה משתמשים בזני ענבים שאינם נחשבים אופיניים לאזור אך בדרך כלל הייצרנים ישתדלו, במקרה זה, לשמור על המסורת היות ואיכות הענבים המסורתיים באזורים אלו מגיעה לרמות אופטימליות ואיכותיות.